זה היום השלישי שהיא יושבת בעמדת התצפית הזאת, מוגנת בחסות עץ אזדרכת נותן צל.
אף פרצוף מאוסף הפרצופים במצלמה של תילי עוד לא הראה את עצמו במשך הימים שהיא כאן.
הכול מתוכנן לך, לגמרי, נועה? שואלת נועה השקולה את נועה ההרפתקנית. מה בדיוק תעשי כשהמבוקשת תתגלה?
הכול מתוכנן, משיבה נועה השקולה במנגינה של נועה ההרפתקנית. הכול מתוכנן, חוץ מהעובדה שהאובייקט מסרב בינתיים לצאת ממסתורו.
—
כל כך מוזר להשקיף על הבית של סבתא מהמדרכה מול. הפעולה הזאת מתאימה לנועה שיינמן, לא לדבורי קרוט. לא פלא שהיא פרי הגותה. כך הרי ארבה נועה לריני בפתח הבניין.
היא נערה פשוטה. ריח הרפתקאות אף פעם לא גירה את חושיה, ובכל זאת, היא פה, באין דרך אחרת.
—
החדר הסגול שהיה תפאורה מתאימה לדמעות, כבר לא היה שלה, ובחדר של הקטנות אסור חס וחלילה להזיל דמעה. ילדות קטנות מבחינות בדמעות ממרחק עשרה מטרים, ונבהלות נורא. שאר החדרים היו תחומה של אמא, וליד אמא נועה השתדלה לחייך מאוד או לא להראות. תלוי במצב.
עכשיו, מול התמונות, היא בוכה על החלום הפוטוגני, שלא ברור לה מה בגורלו. בוכה על מה שהיה ועל מה שיהיה. ואף אחד לא יודע מה יהיה.
—
נועה ודבורי, נערות רגישות בנות עשרה, צועדות במסירות שני צעדים אחרי. מלכתחילה היה השביל ברור ומוגדר. אלא שתכף ומיד התגלה השביל כצומת תוסס, רב יעדים.
ציפה המחוננת וריני המתקשה להתרכז נפגשות על אם הדרך. עיתון 'יריעות' חובר לזוג כתבות מתחילות. תמי, מושא הערצה, יורדת מן ההר אל העם, ודמויות מצדי דרכים נשאבות למרכז ההתרחשויות.
התכנית הראשונית תשנה את מסלולה תכף ומיד, ותפתיע אתכם ללא הרף.
מוזמנים להצטרף למסלול המרתק, שני צעדים אחרי.