וְרַק פִּיל אֶחָד, פִּילְפִּילִי שְׁמוֹ,
לֹא הָיָה מְרֻצֶּה מֵעַצְמוֹ.
"לָמָּה הָאַף שֶׁלִּי אָרֹךְ כָּל כָּךְ?"
חָשַׁב לְעַצְמוֹ פִּילְפִּילִי וְנֶאֱנַח.
"אֲנִי לֹא מַכִּיר אַף חַיָּה בַּיַּעַר
שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַף כֹּה מְכֹעָר!
אִלּוּ הָיָה לִי אַף קָטָן וְיָשָׁר,
הָיִיתִי בְּוַדַּאי מְאֹד מְאֻשָּׁר!"
פִּילְפִּילִי הִתְבַּיֵּשׁ בְּאַפּוֹ הַמְכֹעָר
וְהִסְתִּיר אוֹתוֹ בְּמִמְחֶטֶת נְיָר.
וּכְשֶׁשָּׁתוּ הַפִּילִים מַיִם בַּהֲנָאָה
וְנֶהֱנוּ לִרְאוֹת אֶת עַצְמָם
כְּמוֹ בְּמַרְאָה,
פִּילְפִּילִי שָׁתָה בַּעֲצִימַת עֵינַיִם,
וְכָךְ לֹא רָאָה אֶת הַחֶדֶק
מִשְׁתַּקֵּף מוּלוֹ בְּתוֹךְ הַמַּיִם!
כְּדֵי לְהִתְרַחֵק מֵהַפִּילִים הַכְּעוּרִים,
יָצָא פִּילְפִּילִי לַשָּׂדוֹת וְלֶהָרִים,
וְהָיָה מִתְבּוֹנֵן בְּקִנְאָה
בָּאַפִּים הַקְּטַנִּים
שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים שֶׁרָאָה.